רכוש ויחסי ממון

נושאים רבים עומדים על הפרק בתהליך גירושין של בני זוג, אחת השאלות העיקריות שנשאלת היא "מי מקבל מה"?

עבור חלק מהזוגות התשובה היא פשוטה, ברורה ומהירה, ועבור חלק אחר התשובה מורכבת ומסובכת. כך או כך, חלוקת רכוש משפיעה על מצבו הכלכלי של כל אחד מהצדדים.

חוק יחסי ממון בין בני זוג

חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 (להלן: "חוק יחסי ממון") הינו דבר החקיקה המסדיר את חלוקת הרכוש בין בני זוג נשואים, אשר נישאו לאחר שנת 1974, ואשר לגביהם יחול איזון המשאבים המפורט בחוק יחסי ממון.

חוק יחסי ממון, קובע חלוקה שווה של הרכוש המשותף שנצבר בין בני הזוג במהלך הנישואים והפרדה רכושית מלאה בגין רכוש שנצבר טרם הנישואין או שנתקבל בירושה ו/או במתנה במהלכם. ואולם, בהעדר הסכם ממון, גם רכוש שנצבר לפני הנישואין יכול להיחשב לרכוש משותף.

כך למשל, אם אחד מבני הזוג הגיע עם דירה לנישואין, הצדדים התגוררו יחד בדירה, שילמו משכנתא מהחשבון המשותף, ו/או ערכו שיפוץ משמעותי בדירה על מנת להתאים אותה לצרכי הצדדים – כל זאת יכול להעיד על כוונת שיתוף שתחייב חלוקה שוויונית בין הצדדים, או לכל הפחות פיצוי מהותי על ידי בן הזוג שהגיע עם הדירה לנישואין. קיימות דוגמאות רבות לסיבוכים אפשריים בחלוקת הרכוש ואיזון המשאבים בין בני זוג.

חזקת השיתוף

חזקת השיתוף נוגעת לחלוקת רכוש בין בני זוג נשואים שנישאו לפני שנת 1974 ועל ידועים בציבור – בשונה מחוק יחסי ממון, חזקת השיתוף הינה יציר פסיקת בית המשפט העליון.

חזקת השיתוף נולדה טרם חקיקת חוק יחסי ממון, וקבעה כי יש לראות במי שנישאו וחיים יחד כמי שהסכימו לחלוק את שהצטבר במהלך החיים המשותפים באופן שווה. חזקת השיתוף מבוססת על הסכם משתמע בין הצדדים הנלמד מהתנהגות ואורח חיים משותף, ולפיכך ניתן להחילה גם על ידועים בציבור, אשר אורח חייהם המשותף יכול ללמד על הסכם משתמע לשיתוף בנכסים.

רשימת הנסיבות שעשויות להחיל את חזקת השיתוף היא ארוכה ומגוונת, עם זאת הפסיקה הצביעה על שני עניינים חשובים במיוחד, כאשר הם מתקיימים קמה חזקה שהרכוש שנצבר במהלך חייהם המשותפים מצוי בבעלות משותפת, והם: (1) אורח חיים הרמוני בין בני זוג (2) וכשהתנהגותם מגלה מאמץ משותף.

ראוי לציין, כי התובע אינו חייב להוכיח שלא התקיימה הפרדה רכושית על מנת שחזקת השיתוף תחול, מאחר שלעיתים גם בנסיבות של הפרדת רכוש נלמדת חזקת השיתוף מנסיבות החיים האחרות.

המועד הקובע לאיזון המשאבים וחלוקת הרכוש

במציאות המשפחתית בישראל, קיימים מקרים רבים שבהם בני זוג למעשה אינם מתפקדים יותר כ"בני זוג" במובן הנורמטיבי או כתא זוגי. במצבים מאין אלו, פעמים רבות לא קיים עוד שיתוף רכושי בין הצדדים ויש לקבוע מועד ספציפי לסיום היחסים הבין אישיים והרכושיים של הצדדים – מועד זה נקרא מועד הקרע. מועד הקרע הוא המועד הקובע לעניין הפרדת הרכוש, איזון המשאבים וחלוקת הרכוש.

בהתאם להלכה הפסוקה, מועד הקרע אשר נקבע בחוק יחסי ממון כמועד פקיעת הנישואין, אינו מועד קשיח. בפסיקה נקבע כי במידה וקיים אירוע עובדתי המעיד על מועד קרע מוקדם יותר ממועד הגשת תביעות בין הצדדים, הרי שניתן לקבוע מועד קרע מוקדם ממועד פקיעת הנישואין. על אירוע עובדתי כאמור להעיד באופן מובהק אודות קרע סופי ובלתי ניתן לאיחוי שבעטיו לא יהא זה צודק לקבוע שכל אחד מהצדדים ממשיך לצבור זכויות ברכושו של האחר. ראו למשל פסיקתו של כבוד השופט איתי כץ בהליך תמ"ש (י-ם) 13402/08 כ.ב. נ' כ.י. (פורסם בנבו).

כמו כן, יש להבחין בין היעדר חיי משפחה ובין היעדר יחסים זוגיים על מנת שבני זוג נשואים ייחשבו לפרודים, ועליהם להוכיח כי אינם מנהלים חיי זוגיות כלל ועיקר. אינדיקציות טובות לכך שמדובר בפרודים עשויות להיות, בין היתר: ניהול קשרים רומנטיים באופן גלוי עם אחרים או מעבר לחיים משותפים עם בן זוג אחר; ויתור על זכויות הנובעות מסטטוס הנישואין כגון מזונות בין בני זוג; דיווח לרשויות המס התומך בטענת הפירוד; הליכים בעניין משמורת על ילדים. עמד על כך כבוד השופט אסף זגורי בהליך תמ"ש (טב') 41427-12-10 נ.ל. נ' נ.ל. (פורסם בנבו ביום 16.01.2014)

חלוקה בלתי שוויונית של הרכוש המשותף, אימתי?

חלוקה בלתי שוויונית ברכוש המשותף, קרי, שלא מחצה על מחצה, תתאפשר בהתאם להוראת סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון וזאת בהתקיים נסיבות מיוחדות המצדיקות סטייה מיחס שווה באיזון המשאבים בין הצדדים לטובת מי מהצדדים.

בהתאם לפסיקה, נסיבות מיוחדות כאמור, עשויות להתקיים מקום שיש נסיבות מיוחדות הקשורות בצבירת הנכסים על שם מי מבני הזוג; נסיבות מיוחדות הקשורות בהתנהגות מי מבני הזוג או נסיבות מיוחדות הקשורות ביכולת הכלכלית של כל אחד מבני הזוג לעניין גירושיהם.

לעניין הסטייה מכלל האיזון השוויוני קובע כבוד השופט שוחט בהליך תמ"ש 74231/11 ר.ב.א. נ' א.ב.א (פורסם בנבו), כדלקמן:

"גם שינוי ביחס האיזון, על פי ס' 8(2) לחוק, יש בו משום פגיעה בזכות הקניין של בן הזוג אשר זכאי באופן רגיל למחצית שוויים של הנכסים. יחד עם זאת ניתן לקבל סטיה שכזו מקום והאיזון 'הקדוש' של מחצית מחצית, המהווה חלוקה שווה, אינו עושה צדק עם אחד מבני הזוג מבחינת הצורך בשוויוניות בחלוקה. עמדתי על כך בפסק דיני בתמ"ש 70030-1/98 טוהר נ' טוהר (טרם פורסם) בהתייחס לקביעתו של ההון האנושי כנכס בר איזון ו/או כנכס משותף (הילכת שיתוף בנכסים). בפסק דין זה עמדתי על כך שגם הסדר איזון המשאבים, כמו גם הילכת השיתוף (על אף השוני ההסדרי ביניהם), הינם פרי תפיסה זהה של "צדק חברתי, איזון ושוויון בין המינים". בפסק דין זה תהיתי אם חלוקת הנכסים באופן שווה בזמן הפירוד אכן מצליחה ליצור שוויון אמיתי בין המינים מבחינת מתן סיכוי שווה בעתיד לכל אחד מבני הזוג."

הוראת סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון מאפשרת לבית המשפט בנסיבות מתאימות, כשהצדק מחייב זאת, לספק שוויון מהותי בין בני הזוג הנפרדים, באמצעות סטייה מחלוקה שווה בנכסים ובכספים.

מה בנוגע לחלוקת זכויות סוציאליות, פנסיה, קופות גמל וקרנות השתלמות?

להפרדת הרכוש בזכויות הסוציאליות, הפנסיוניות ו/או מעסק – ימונה אקטואר (מומחה כלכלי) על מנת להעריך את שווי הזכויות בהתאם לחוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, תשע"ד-2014. בקליפת האגוז יצוין, כי ניתן להוון את הסכום לצורך התחשבנות מיידית בין הצדדים או לערוך התחשבנות חלקית במעמד החלוקה כנגד הכספים הנזילים בלבד ולגבי יתר הזכויות לפעול בהתאם לחוק במועד הקובע.

הבהרה: כל האמור לעיל מהווה סקירה כללית של הדין בלבד, נכון למועד כתיבת השורות לעיל, אינו מתיימר ואינו יכול לספק סקירה מקיפה ומלאה ומכל מקום אינו מהווה ייעוץ משפטי כהגדרתו בחוק ואינו מתיימר לעשות כן.